סלקום ישראל בע"מ נ' כהן

החלטה

1. לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, ובקשה להארכת מועד להגשתה. שתי הבקשות נשמעו לפניי, ביום 13.1.14.

2. עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה ביום 30.5.12, נגד בנו של המבקש, אוראל כהן. עם קבלת התביעה בידיו הגיש הבן התנגדות, לה צורף גם תצהיר אביו. האב הצהיר, כי הוא זה שהתקשר למעשה עם המשיבה בהסכם על שם בנו, מבלי שביקש את רשות הבן לשם כך. לפיכך, ביקש להיתבע בתיק, במקום בנו.

בנוסף טען המבקש, במסגרת התצהיר שהוגש עם התנגדות הבן (התנגדות שלצורך הדיון בה נפתח בביהמ"ש תיק שמספרו 24414-07-12), כי במהלך ההתקשרות עם המשיבה היו ברשותו ארבעה מכשירי טלפון, שניים מהם אבדו ושניים – נגנבו, כך שהוא נשאר ללא מכשירים. המשיבה סירבה להעמיד לרשותו מכשירים חלופיים, לטענתו, בניגוד לתנאי ההסכם. לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה המבקש ישלם סך 4,500 ₪ לסילוק חובו, ואילו המשיבה תספק לו מכשירים חלופיים, על מנת שיוכל לשוב ולהשתמש בשירותיה. המבקש שילם, לטענתו, את הסכום הנדרש, וחתם על המסמכים הנדרשים לצורך העברת ההתקשרות משם בנו לשמו, אך למרות זאת המשיבה לא עמדה בהסכם, לא סיפקה מכשירים חלופיים ולא סיפקה לו שירות.

3. על פי הרשום בתיק ההוצאה לפועל, אזהרת ההוצאה לפועל הומצאה למבקש, במסירה מלאה, ביום 6.8.12. ההתנגדות הוגשה בפועל רק ביום 29.7.13, כמעט שנה לאחר מכן.

לטענת המבקש, הרישום אודות המצאת האזהרה לידיו אינו נכון. הוא מבוסס על תצהיר מוסר, לפיו מסר לידי המבקש את האזהרה בביתו ברחוב סול ליפצין בירושלים, ואילו המבקש – סירב לחתום על אישור המסירה. המבקש מכחיש זאת מכל וכל, וטוען כי במועד ביצוע המסירה הנטענת, כלל לא גר ברחוב סול ליפצין, אלא ברחוב ורשבסקי בירושלים, בדירה אותה הוא שוכר (על פי הסכם שכירות שצורף) מאז ספטמבר 2011.

לטענת המבקש, לא היה כל היגיון בכך שיסרב לקבל את האזהרה, ויתעלם מההליך שננקט נגדו, לאחר שהגיש תצהיר בתמיכה להתנגדות בנו, הודיע כי הוא מבקש להיתבע במקום הבן, ואף פרט את טענות ההגנה שלו.

4. בדיון שהתקיים לפניי נחקר המבקש על תצהירו, הן לעניין מועד הגשת ההתנגדות, והן לעניין טענות ההתנגדות לגופה.

בתום החקירה סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

5. בחקירתו השיב המבקש, כי לא עדכן את כתובתו החדשה במשרד הפנים. המבקש התבקש להציג אסמכתאות נוספות באשר לכתובתו החדשה, מלבד הסכם השכירות, והשיב כי בידיו אסמכתאות רבות נוספות (כגון הוכחות על תשלומי ארנונה וחשבונות הבית), אך הן לא הובאו עמו לדיון.

המבקש עמד על גירסתו, לפיה היה הסכם בדבר תשלום 4,500 ₪ בגין חוב שנוצר, וכנגד זאת – קבלת מכשירים חדשים. לטענת המבקש, המשיבה דרשה תחילה תנאים נוספים, אך לאחר משא ומתן ויתרה על דרישותיה, ובכל זאת לא סיפקה את המכשירים החלופיים כמוסכם.

6. לטענת המשיבה, האזהרה הומצאה כדין לידי המבקש. המבקש היה מודע לקיומו של תיק ההוצאה לפועל, שנפתח כתביעה נגד בנו, לאור השתלשלות העניינים שתוארה לעיל. ננקטו נגדו הליכים רבים בהוצאה לפועל, ואף על פי כן הוא לא פעל להגשת התנגדות מטעמו במשך תקופה של כשנה.

לטענת המשיבה, לא הוצגה אסמכתא אמינה לכך שהמבקש לא התגורר ברחוב סול ליפצין בעת המצאת האזהרה לידיו, ולא בוצע עדכון כתובת במשרד הפנים. ההסכם שצורף אינו מקורי, ויש עליו מחיקות ושינויים.

עוד טוענת המשיבה, כי גם מאז שגילה המבקש כי ננקטים נגדו הליכי הוצאה לפועל, ועד שהגיש את התנגדותו, חלפו כחודשיים וחצי, כך שההתנגדות הוגשה באיחור לא מוצדק.

לטענת המשיבה, דין ההתנגדות להידחות גם לגופה, מאחר ומגרסת המבקש עולה, כי הוא הפר את הסכם עמה ויצר חוב, דבר שהוביל לניתוק הקווים ולתביעה משפטית. לטענתה, לא הובאו טענות הגנה ממשיות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון לקבוע, כי ההתנגדות מוגשת במועד, וכן להורות על קבלתה.

הטענה כי האזהרה הומצאה למבקש באוגוסט 2012 נסמכת כאמור על תצהיר המוסר, לפיו מסר את האזהרה לידי המבקש, ברחוב סול ליפצין בירושלים, אך הלה סירב לחתום על אישור המסירה. המבקש מכחיש נמרצות סירוב כאמור, ואף על פי כן לא הובא מבצע המסירה להעיד בביהמ"ש.

המבקש הביא אסמכתא מספקת להוכחת הטענה, כי כבר שנה קודם לכן עזב את הדירה ברחוב ליפצין ועבר לכתובת חדשה. הוצג, כאמור לעיל, הסכם שכירות בין המבקש ואשתו למשכירי הדירה ברחוב ורשבסקי בירושלים, ואני סבורה כי ניתן להסתפק בכך כראייה מספיקה כנגד אישור מסירה בלתי חתום, אשר מי שערך אותו – כלל לא התייצב לעדות.

המבקש היה מהימן בעדותו, לפיה לא קיבל לידיו את האזהרה. נוסף לכך, יש היגיון בטענתו, לפיה לא הייתה סיבה שיתעלם מהתביעה, אילו היה מודע להגשתה, לאחר שכבר העלה את טענותיו כאשר נתבע בנו. המבקש המתין להגשת התביעה המתוקנת נגדו, וכל עוד סבר כי זו לא הוגשה, לא הייתה סיבה שיגיש התנגדות מפניה.

ניתן אולי לגרוס, כטענת המשיבה, כי התנהגות המבקש היוותה מעין "עצימת עיניים", שכן הוא עצמו ביקש להיתבע במקום בנו, המשיבה הסכימה לכך, וברור היה שהתביעה תתוקן, כך שהמבקש יכול היה להתעדכן בהליכים, ולהגיש התנגדותו במועד, גם אם לא קיבל לידיו אזהרה; עם זאת, לטעמי, "עצימת העיניים" הייתה הדדית, שכן המשיבה אף היא הייתה מודעת לכך, שאמנם המבקש מוכן להיתבע במקום בנו, אך יש בפיו טענות כלפי התביעה, אותן העלה כבר במסגרת תצהירו הראשון.